סיפורו של חתול רחוב
מעולם לא חשבתי שאמצא את עצמי ברחוב, אני נצר לשושלת חתולים פרסיים מכובדים שפיארו ארמונות מלכים ,
איך נפלו גיבורים...חיי התחילו כמו כל גור חתולים גזעי נולדתי עם 5 אחים ואחיות קטנים פרוותיים ומיד עם הולדתנו
באו בני אדם וליטפו אותנו חייכו אלינו והביטו עלינו בעיניים חושקות וחיכו ליום שיוכלו לקחת אותנו לביתם.
בגיל 6 שבועות נפרדתי מאימי ומאחיי ועברתי למשפחתי המאמצת החדשה שכלל "אבא" גינג'י כמוני שעבד כל היום על המחשב
ואני שיחקתי עם החוטים של המחשב ועם העכבר (הלא אמיתי שיש לו) וכמובן עם כמויות הצעצועים שהוא קנה לי בחנות החיות:
חכה שקיפצתי בעקבותיה, לייזר שרצתי אחריו.
רוב הימים עברו עליי במשחק, מרדף אחרי ציפורים שראיתי בחלון באכילת מזון איכותי כי כמובן מגיע לי הטוב ביותר
פינוקים ומעדנים וכמובן התפקיד הכי חשוב לישון להתלטף ולקבל אהבה.
השנים עברו מהר והאבא שלי הכיר מישהי חדשה שקצת גנבה לי אותו וגרמה לו יותר ללטף אותה מאשר אותי...
אבל קיבלתי זאת באהבה כי בכל זאת ראיתי שהוא מאושר מחייך וצוחק כמו חתול שמלקק שמנת...
(מותר לחתול להשתמש בביטויי אדם ??! אני מניח שכן....) ובכל מקרה מסתבר ש"החדשה" שלא נזכיר את שמה
(אבל מתחרז עם מכשפה...) עברה לגור איתנו וכבר לא יכולתי להתכרבל לרגלי אבא הג'ינג'י ונזרקתי לישון על הספה בסלון.
ראיתי בכך פחיתות כבוד אבל בסופו של דבר העיקר שיהיה מאושר...
הזמן עבר והחדשה החלה משמינה ואני חשבתי לעצמי כמה חטיפים היא אוכלת שככה היא משמינה ופתאום ביום בהיר חזר הזוג
עם משהו צווחן עטוף בחיתול בד.
קפצתי בשמחה כנראה קיבלתי "צעצוע חדש" ועוד כזה שעושה קולות... ניגשתי לרחרח, להכיר, לבדוק ומיד נזרקתי לאחור.
ההיא שגירשה אותי מהמיטה שאגה עלי שלא אעיז להתקרב ועל אבא הג'ינג'י צעקה שהיא לא מוכנה שאני אתקרב וזה
"סכנת חיים" כש"זה" הכוונה אליי ועוד מילים לא מובנות עפו באויר כמו "סטריליות" ו"העברת מחלות" ו"היגיינה וניקיון"
מצאה על מי להגיד ניקיון הלא אני מנקה עצמי 8 שעות ביום....
הימים עברו לאט והצעקות והכעסים גדלו, תחילה נעלו אותי בחדר הקטן ואחר כך היו צריכים את החדר הקטן ל"צעצוע הצווחני
החדש" שעכשיו כבר גדל וצריך מקום משלו...
האבא הג'ינג'י ניסה להתווכח ולהגן עליי שגם אני צריך מקום משלי, אבל לאט לאט גילה שלא רק מקום אין בשבילי אלא גם אין זמן
בשבילי כי סך הכל גזעי כמוני זקוק לטיפוח, סירוק והרבה אהבה וליטוף...
הג'ינג'י התלבט, בירר עם חברים ולמען "שלום בית" החליט שאני בחוץ. תחילה ניסה למצוא בית אך ללא הצלחה ולכן החליט
בעזרת "המכשפה" שיהיה לי הכי טוב בחוץ כי " תראה איך הוא נהנה לרדוף אחרי ציפורים בחלון...."
וכך בגילי המתקדם מצאתי עצמי "עוזב את הבית" .
תחילה הייתי מוקסם מדירת 3 חדרים עברתי לעולם חדש ומלא פיתויים , רעש, חברים חדשים ציפורים פרפרים והמון גירויים...
אך כמובן שלא ידעתי לקראת מה אני הולך.... החיים ברחוב הסתברו כפחות כייפיים מכפי שנראו מעבר לחלון כשהייתי בבית.
נתחיל בזה שחתולים אחרים לא קבלו כראוי בן מלוכה כמוני ומצאתי את עצמי רץ על נפשי או מעורב בקטטות
ומסתבר שהחברים בחוץ לא כל כך חברותיים ווואו כמה הם גדולים וחזקים ואוהבים לריב.
פעמים רבות מצאתי עצמי חבול ושרוט מכל הכיוונים...רץ ומתחבא מתחת לבניינים.
אני שהייתי רגיל לאוכל סופר פרימיום מצאתי עצמי נאלץ לאכול שאריות שמצאתי ברחוב והפחים הירוקים
הם כל כך גבוהים כבדים ולא ידידותיים לחתול...מה זה המכסה הזה למה הוא לא מתרומם...
מידי פעם בשיטוטים מצאתי עמדה של מאכילת חתולי חצר מסתבר שיש מושג כזה אבל גם שם לא יכולתי
לאכול כי גורשתי משם על ידי הותיקים שחשבו בהעמדה היא רק שלהם.
אומרים שחתולים יודעים לצוד והם יסתדרו בחוץ...
חחח אני שייך לשושלת ששנים כבר לא צדה אלא צדים לי אוכל לצלחת היישר מהחנות חיות אז מה הסיכוי שלי
לצוד ציפור?לטאה? ינשוף....ברור שאם לא הייתי אוכל ג'אנק פוד ושאריות הייתי מזמן מת בחוץ...
המשכתי להסתובב ובלי להרגיש מזג האויר הפך להיות קר ואני שהתרגלתי לכירבולית על הספה ולמזגן 24 שעות ביממה
מצאתי עצמי קופא מקור והפרווה היפה שלי התמלאה בבוץ ורטיבות מהגשם.
לא נשאר זכר לאריסטוקרטיות שלי ובנוסף כשניסיתי להלחם על מקומי מתחת לבניין
חטפתי שריטות ונשיכות מחתול שהסתבר שחולה ב-FIV זה סוג של איידס של חתולים זה לא נורא
אבל זה ממש לא הוסיף לי לבריאות וההחלמה שלי מכל פציעה היתה איטית ולא הצלחתי לחזור לעצמי...
ואז גיליתי שבני אדם בגדלים שונים גם הם יכולים להיות אכזריים ופעמים רבות זרקו אבנים עליי
כי רצו שאלך מדוע לא פשוט אמרו? מה לא זיהו שאני בן אצולה...לשעבר.
בשכונה שלנו הרביתי לטייל ומסתבר שבתור בן אצולה אין לי זכות קדימה בכביש והמכוניות לא מתחשבות בי ותהרגו אותי
אני לא מבין לאן הן ממהרות כל הזמן וכמה פעמים כמעט הפכתי בר מינן...ויצאתי ממש בנס עם פגיעה ברגל או בזנב.
עברה שנה ואין להכיר אותי אני שהייתי מסתובב בגאון "נצר לשושלת מלוכה של חתולים פרסיים" מסתובב עם רגל פצועה, לסת
שבורה, זנב עקום, שריטות על הפרצוף ושואל את עצמי האם הג'ינג'י באמת חשב שהוא משחרר אותי לטבע זה לטובתי????
חומר למחשבה
ג'ינג'י החתול הפרסי משושלת המלוכה לשעבר....
